למה כשילד מפחד בזמן תאטרון סיפור זו יכולה להיות הזדמנות לשדרג פעילות?
רויטל רפאלי

למה כשילד מפחד בזמן תאטרון סיפור זו יכולה להיות הזדמנות לשדרג פעילות?

שבוע שעבר, באמצע הפעלת הורים וילדים, התחלתי לדקלם דיקלום נחמד שקשור לבלון.
ילד אחד מיד הסתכל בבעתה- נצמד לאמו והיה ברור שהוא פוחד. הוא פוחד מבלונים כמו לא מעט ילדים. 
אולי כי פעם בלון התפוצץ לידו, אולי מפעיל אחר עשה פעילות לא נעימה עם בלונים (ומאז פוחד בכלל ממפעילים/ ליצנים וכד’)
ילדים שפוחדים בזמן פעילות זה מצב לא נדיר. 
התלבטתי לרגע, האם להמשיך ולהתעלם או להתיחס לפחד של הילד ולוותר על הפתיח שריתק את שאר הילדים. פתיח שהיה בו גימיק נחמד עם בלון.
במצבים כאלה הרבה פעמים ההורים אומרים לי להמשיך או אם זה חוג בגן גננת יכולה לומר – תמשיכי זה בסדר. הכוונה שלהם היא שהילד יתגבר וילמד להתמודד עם המצב הזה. לפעמים כמו בפעילות הזו, לא נאמר לי כלום, האמא גם לא ידעה כיצד להתמודד.

אבל יום אחד גיליתי כלי נחמד שבעצם עזר לי לקחת את הפחד ולייצר שינוי קטן .

איך דווקא הפחד יכול לייצר חיבור טוב יותר עם הילדים- כלי נחמד. 

זהו כלי שמאפשר  לשאר הילדים לראות שאני לא מתעלמת מהרגש של הילד אלא מתייחסת אבל באופן שמזמין את הילד לייצר שינוי קטן.
אז מה אני עושה?
כשהילד פחד מיד דיבררתי אותו-
“אוי! לא נעים לך שהוצאתי בלון?
גם אני לא אוהבת כשבלון מתפוצץ, אני לא אוהבת את הרעש שזה עושה.
אז יודע מה החלטתי? שאצלי בתאטרוני הסיפור שלי- אף פעם בלון לא מתפוצץ. מאמין לי?”
לפעמים זה מספיק ואני יכולה להמשיך עם הבלון, אבל בהרבה מקרים לא.
ואז אני עושה את זה:
“אז אם ככה, יעזור לך אם אכניס את הבלון לתיק? “
הילד מהנהן, ואני מכניסה את הבלון לתיק.
עכשיו אני מעבירה את אותו הדיקלום רק בפנטומימה. ומזמינה את הילד וכולם להצטרף.
1. הילד ראה שהתייחסתי ולא התעלמתי וכיבדתי את הרגש שלו ונרגע.
2. הילדים רואים את אותו דיקלום מועבר אחרת, למשל באופן שמזמין אותם לעשות איתי תנועות. 
3. הילדים ראו שאני רואה אותם ואכפת לי מהרגשות שהם מביעים. 
אחרי שהוא נרגע כי אין שימוש  בבלון אשאל אותו-
“מאמין לי שאצלי בלונים לא מתפוצצים? עכשיו אני יכולה להראות משהו מצחיק עם הבלון? בלי שהבלון יתפוצץ?”
לפעמים הילד מהנהן ואני יכולה להראות. אם זה המצב אני גם בסוף אשבח: “כל הכבוד לך שהתגברת והסכמת שאוציא את הבלון!!!!”

דוגמא נוספת להתיחסות של פחד של ילד בזמן פעילות

לפני כמה שנים בזמן שהעברתי את “הענק וגנו” ילד אחד מאוד נבהל מהענק. כי בתאטרון סיפור שלי הוא גם גדול מאוד וגם רגוז וכעוס.
לא יכולתי להכניס את הענק לתיק כי הוא מהות הפעילות, אז מה עושים? 
הפעם נזפתי בבובת הענק:
“תקשיב! אתה רגוז וכעוס וזה לא נעים!!!! ראית שלעומר זה ממש לא נעים!!!!! ההתנהגות שלך היא לא נעימה. אני מציעה שתבקש סליחה מעומר, וכדאי עכשיו!!!!”
הענק, שאותו כמובן אני דיבררתי, ביקש מעומר סליחה וסיפר לו שהוא כועס בגלל סיפור שקרה לו ושהוא לא התכוון להפחיד אותו, הענק שאל את עומר האם הוא מסכים לסלוח לו ושהענק ינסה להיות פחות כועס. עומר הסכים ונשאר בתאטרון סיפור.
שיחת הנזיפה הזו עבדה לי כמה פעמים ומאוד מוצלחת.
היא עובדת כי אני מחליפה את הרגש של הענק: לא כעוס אלא עצוב ומתנצל. 
במקום להתעלם מהפחד, להיפך לתת לפחד מקום ולנסות לראות יחד עם הילדים- איך כן ניתן להכניס דמויות קצת מפחידות או בלונים לתוך הפעילות באופן שלא מעורר רגש לא נעים.

הגבול שלי תמיד יהיה שבסופו של דבר מה שיכריע זה הרגש של הילד- אף פעם לא ארצה שילד ירגיש– מפוחד בזמן פעילות שלי. זה לא שווה שום דיקלום או הפעלה שתיכננתי.
זה אמנם מצריך ממני גמישות. לשנות קצת את התיכנון. להפוך את הענק מכועס למשל לעצוב. להחליט שהדיקלום עם הבלון שלאט מאבד את האוויר ומצחיק ילדים, יהפוך לפעילות תנועתית.
אבל החיבור שנוצר עם הילדים הוא נהדר- הם בוטחים בי ומבינים שאני מקשיבה להם ואני מכבדת אותם. וזה ערך חשוב בפני עצמו.

איך מפתחים גמישות וסט כלים שניתן לשלוף בזמן פעילות?

זה מתפתח עם הניסיון. כל פעם מנסים משהו עד שרואים משהו שעובד טוב.
וגם חשוב לאחר פעילות לבדוק האם יכולתי להגיב אחרת למצב? אולי אנסה בפעם הבאה תגובה כזו? ולנסות.
יש לכם מצבים בגן או בפעילות שלא ברור לכם איך כדאי לנהוג?
כיתבו לי ואשמח לעזור.
חוץ מזה אם התוכן הזה מדבר אליכם-
כנסו לקבוצת הפייסבוק- כל הידע על עסק של תאטרוני סיפור.

אם חשוב לך להתמקצע בלהעביר תאטרוני סיפור לילדים, זה הקורס שיעזור לך. 

רוצה לקבל מייל כל פעם שאני מוציאה פוסט חדש?

שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן