ביום שישי העברתי הפעלת הורים וילדים בגן קבוע.מיד בתחילת הפעילות התבלבלתי:התחלתי בפתיח שאני מעבירה בשאר הגנים שלי אבל דווקא בגן הזה אני לא מעבירה.לרגע לא

למה אני מחלקת כל כך הרבה אביזרים בהפעלה? למה אני מתעקשת לשתף את הילדים?כשרק התחלתי את החוגים שלי, ניסיתי לשתף ילדים מסיבה אומנותית:כצופה בהצגות תאטרון,

לפי מחקרים ל- 80 אחוז מהאנשים יש תחושה שהם מתחזים.הם מרגישים שהם מוכרים לאנשים משהו שהם לא. ההרגשה הזו באה לידי ביטוי במיוחד-בראיון עבודה- כשמנסים

כל דבר שאתם רואים סביבכם מישהו/י חשב/ה עליו קודם כל בראש, אחר כך תיכנון ובסוף ביצע. כל דבר שאתם רוצים שיקרה בשנה הקרובה-תצטרכו קודם לחשוב

אני מתה על תיכנונים, חלומות, לוחות חזון, השראה-יו ניים איט, מתה על זה.החיים עצמם הם קצת אפורים אבל בחלומות הכול אפשרי.אז לקראת ראש השנה אני

מי שמעביר באופן עצמאי חוגים בגני ילדים יודע שהמעמד של פרילאנס-כלומר לקבל תשלום עבור החוגים שמעבירים הוא מעמד רגיש.אפשר פתאום לפטר או לדלל את מספר

שמעתם על סדרת דוקו:“החיים הסודיים של בני הארבע” ?זו סדרה שמתעדת פעוטות בגן ילדים כמעט ללא התערבות מבוגרים.היא מראה את ההתמודדויות המגוונות שלהם בגן.צפיתי בפרק