איך הקמתי את העסק שלי לתאטרוני סיפור לילדים?

מה ההבדל בין מי שמצליח לייצר לעצמו עסק משלו לבין מי שלא? בפוסט הזה אני מסבירה מה הייתה נקודת המוצא שלי, האלטרנטיבה שהייתה לי ואיך בכול זאת הצלחתי לייצר עסק שאני גאה בו.

בגיל 31

הרגשתי שאני פשוט תקועה  –
אין לי מקצוע “טוב”
אין לי הכשרה מסודרת
אין לי פרנסה “בטוחה”.

כשחקנית, אני תלויה בחסדי אחרים

“מובילי דעה וקובעי החלטה”

כדי שתהיה לי עבודה.
אני תלויה בפרויקטים שונים כדי להתפרנס,

ואני כנראה לא אטרקציה גדולה ב”תעשיה”

כי את הוליווד כנראה לא אכבוש בגלגול הזה…

אבל ידעתי כמה דברים –
יש לי הרבה כשרונות,
יש לי מה לתת לעולם הזה!

למה אני לא מתפרנסת מזה???

למה אני מרגישה שכל הכשרון שלי מתבזבז

ולא מוביל אותי לשום מקום?

האם זה עניין של התמדה ולהמשיך ללכת לאודישנים?

אבל מה בינתיים? כל פעם אחפש פרויקט אחר?

אז קיבלתי החלטה –

אני לוקחת יוזמה ומתחילה ליצור לי את המציאות שלי  –

ב ע צ מ י !!!

הקמתי עסק לבד

בלי עבודה בטוחה,

אבל עם נחישות מטורפת,

שילמתי מחירים –

אמרתי לא  לפרוייקטים שלא קידמו אותי,

קמתי ביום ראשון בבוקר,

ובזמן שכולם בעבודה,

אני הייתי חייבת לייצר עבודה לעצמי.

הייתי חייבת להמציא בעצמי את התאטרון שלי

ולהפיץ את הבשורה שלי

לאט לאט ובעקביות.

זה אחד מתאטרוני הסיפור הראשונים שיצרתי- סיפור מתח לקטנטנים.

הייתי צריכה למצוא מקומות לעבוד בהם,

ואז ליצור חומרים להציג להם,

לגמרי לבד.

הייתי צריכה לשכנע גננת שתסכים שאעביר אצלה חוג

כשבעצמי לא הייתי משוכנעת שאני טובה,

אבל מה היתה האלטרנטיבה ?
האלטרנטיבה היתה

לעבוד עבור אחרים
לתת מהזמן שלי למישהו אחר והכי גרוע:

לבזבז את הכישרון שלי,

לחנוק את היצירתיות שלי

ולא לייצר בעצמי את חלקת אלוהים הקטנה שלי.

העולם מלא במי שוויתרו,

אבל אני, רויטל, לא ויתרתי!

הסתערתי על המטרה
יצרתי הפעלה
שיווקתי
קיבלתי סטירות
ולמדתי
ושוב הסתערתי
ולפעמים נפלתי ולפעמים נעלבתי
אבל בפרספקטיבה לאחור אני מבינה
ששם בניתי אותי

– אשה שיצרה לעצמה ולמשפחתה

עסק שמפרנס כבר מעל 15 שנה
והמאבק הזה עזר לי לייצר פרויקט אחר –

“הספריה הקסומה“, ולהפיץ בארץ זכייניות
וההצלחה הזו

מתוך פרויקט הספריה הקסומה

נתנה לי את הביטחון לייצר את העסק החדש שלי:
קורסים דיגיטליים

המלווים אנשים כמוך

ועוזרים להם לקחת את הכשרון שלהם ולתרגם את זה לעסק

כי אני רואה גם אותך

עם אותם תחושות- יש לי משהו לתת לעולם והוא נשאר אצלי. השנים עוברות ושום דבר לא נבנה.

וממש כמו לפני 15 שנה,

כשהתחלתי עסק חדש,
גם עכשיו אני מקבלת סטירות ונופלת ומפשלת

(מישהו ראה את הלייב פייסבוק ההפוכים שלי? או הלייב החשוך?)

אני טועה לפעמים, והרבה,
אבל
אני יודעת להמשיך ולהסתער
ואני רוצה ללמד עוד אנשים איך מסתערים על מטרה

ולא עוזבים עד לחווית ההצלחה שיש לך עסק
שתלוי בך .

אז איך מתחילים עסק?

צעד צעד, לאט לאט, זה כמו בשינוי הרגלי אכילה:
יש חשיבה לטווח רחוק שמתבטאת בצעד קטן עכשיו .

וכדי להחשף קצת למה שאני עושה היום,
הכנתי לך מתנה מלאה בערך –
מיני קורס המתאר את הצעדים ליצירת תאטרון סיפור יחודי.
אפשר להוריד את המתנה מכאן

אבל כדאי לשים לב:
הידע והערך הם נפלאים, אך לא מספיקים.
היישום הוא החלק הקשה.
ההתגברות על מכשולים…

אם מעניין אותך איך אני מלווה ועוזרת ליצירת עסק כזה
הפרטים הם כאן:
ואפשר גם להרשם ללא התחייבות כאן בטופס ואצור קשר.

אם הגעת עד לכאן וזה מעניין אותך
אז
הנה טיפ לגבי יישום –
כדאי לקבל החלטה עכשיו האם להתעלם מהפוסט הזה או
ליזום מהלך .
מה החלטת?

נ.ב – רוצה להמשיך לקבל פוסטים ממני בנושא בניית עסק של תאטרוני סיפור או הצגות לילדים? אפשר להרשם כאן.


 

אודות המחבר

4 תגובות
  1. קרן קורצמן

    כל מה שרשמת כל כך נכון וקשה. כולם הולכים לעבודה ואת צריכה להמציא את עצמך ולייצר לעצמך עבודה.
    הסביבה מודדת אותנו בכמה כסף הכנסנו החודש, אף אחד לא רואה את המאמץ וההתפתחות שצריך לעשות כדי להגשים את החלום לקריירה. מבחינתם זו לא עבודה ואז האמונה בעצמנו פשוט זולגת.
    נחישות והתמדה. ריגשת.

    • revital refaely

      נכון,
      ואנחנו צריכים להיות בגישה שכמו שכשתינוק מתחיל ללכת הוא נופל הרבה פעמים והתגובה שלנו זה- לעודד, לחבק ולמחוא כפיים גם על הצעד הכי קטן כי אנחנו יודעים שבסוף הוא יצליח. נצטרך לעצמינו- להיות סבלניים, לדעת שיש דרך היא ארוכה אבל יש לנו את הכישורים לעשות אותה ואנחנו מחויבים לדרך ולהשתפר. רק על עצמינו אנחנו אחראים. קרן תודה על התגובה המרגשת.

  2. המתלבטת

    אלופה! זה כל כך קשה ומאתגר ומתסכל ומספק ואת לא וויתרת לאורך כל הדרך.

    • revital refaely

      תודה! נכון , לא ויתרתי- אבל זה כמו ריצה לטווח רחוק. לפעמים מאטים קצת לפעמים יש יותר אנרגיה וכל הזמן רצים קדימה. בהצלחה!!!

השארת תגובה