קשה לך להעביר הפעלה טובה כשההורים והגננת מסתכלים? כלי שעוזר לי ואני משתמשת בו
רויטל רפאלי

קשה לך להעביר הפעלה טובה כשההורים והגננת מסתכלים? כלי שעוזר לי ואני משתמשת בו

לפני די הרבה שנים קבעתי הפעלת הורים וילדים במרחק כשעה  ממקום מגורי.
חשבתי שיצאתי בזמן וטעיתי – לאט לאט הבנתי שאני באיחור רציני,
התקשרתי לגננת להודיע לה שאאחר, היא התעצבנה (אבל עדיף שתדע מראש ותנסה לפחות לעשות תוכנית חלופית מאשר שתחכה בלי לדעת שאני מאחרת).
כשהגעתי לגן היה שקט, כל ההורים כנראה כבר חיכו הרבה זמן שאגיע ושוב חיכו לי שאתארגן. 
דווקא אז הכול הסתבך והיה לי קשה לסדר מהר ויעיל…
התחלתי את ההפעלה- ממש הרגשתי כעס שהיה להורים והיה לי קשה.
הרגשתי שההורים מעט ציניים, לא משתפים פעולה ואם מבקשת עושים טובה , כאילו לא רוצים להיות שם.
היה לי קשה להסתכל על הילדים ולהפעיל אותם.

בסיום הפעילות הרגשתי פשוט רע- לא נתתי כל מה שהיה לי לילדים
והסיבה הייתה שהרגשתי ביקורת עצומה מצד ההורים והגננת.
האם הם ביקרו אותי באמת?
אולי כן, אולי אני במוחי הגזמתי את זה.
הביקורת שחשבתי שהייתה כלפי עצרה אותי מלייצר חיבור טוב עם הילדים, רציתי לברוח משם וראו את זה…..
מה יכולתי לעשות?
לשנות את המחשבה שרצה לי בראש.
למה אני מתכוונת?
אין לי שליטה על הרבה דברים שיקרו במהלך הפעלת הורים וילדים- לא תמיד אני יודעת האם יהיה חיבור מיידי או לא , האם ההורים בעניין או לא. זה חוסר ודאות וגם אין לי שליטה על זה.
לכן בשלב מסוים לקחתי החלטה- על מה שאין לי שליטה אני לא משקיעה אנרגיה.
יש לי רק שליטה על מה שאני מביאה איתי. וזה המון!
אני לוקחת אחריות עלי ועל מה שאני מביאה.
זה אומר
שאת הרעשי רקע של- יואו איחרתי! מה יחשבו עלי? מה הם חושבים עכשיו? הגננת התעצבנה עלי?
את הרעשי רקע האלה למדתי לשים במגרה תחת הכותרת- “לא רלוונטי”
למדתי עם השנים להתעלם מזה. השאלות הללו לא יעזרו לי הם יוציאו אותי מהפוקוס.
ומה אני עושה במקום?

הכלי שלי- לשאול שאלות טובות יותר

אלא השאלות שאני בוחרת לשאול –
איך עכשיו אני יוצרת חיבור עם הילדים?
מה אני אומר להורים כדי ליצר איתם חיבור?
איך אני מגבירה את המתח והעניין בסיפור?
איך להצחיק את כולם?
מה לומר כשאני שוכחת שם של ילד כדי שעדיין יווצר חיבור עם הילד וההורה?
שאלות בונות, שאלות שמייצרות פתרונות ובעיקר שאלות שיש לי שליטה כלשהי על התוצאה.

אני משווה את ההפעלה הזו להפעלת הורים וילדים שהייתה לי ביום שישי האחרון.
הגעתי מעט באיחור (כלומר לא באיחור פשוט לא הקדמתי כפי שהגננת רצתה)
ההגברה הייתה מסובכת והחלטנו לוותר עליה,
ההורים ישבו וחיכו שאתחיל
ואיך היה ? היה מדהים.
למה?
כי רק התעסקתי בדבר הכי חשוב- לא משנה ההגברה לא האביזרים:
החיבור עם הקהל הספציפי הזה- להיות ברגע נוכחת לתת האנרגיה החיובית שלי, ולתת את כל כולי, כל השאר יקרה מעצמו.
בתום הפעילות ביום שישי הורים ניגשו והחמיאו – כי כשההורים רואים שאתה משמעותי עבור ילדיהם זה משמעותי עבורם.

חשוב לציין שבגן הזה הילדים מכירים אותי- זה בכול זאת קל יותר

אילו שאלות שואלים כדי לייצר תאטרון סיפור מרתק מעניין וייחודי?
אני עונה על זה בהשתלמות שתהיה ביום שישי הקרוב. שימו לב- נותרו רק עוד 2 מקומות אחרונים.
כאן נרשמים

רוצה לקבל מייל כל פעם שאני מוציאה פוסט חדש?

שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן