איך מרתקים בני שנה וחצי ובני חמש- יחד בתאטרון סיפור???

זוכרים את חתול תעלול? מהספר של ד”ר סוס? שעומד על רגל אחת ומחזיק שני ספרים ועליהם עוגה עם נרות ועל קצה הזנב יש לו אקווריום עם דג והוא עומד על כדור…? בקיצור, לפעמים כשאני מעבירה תאטרון סיפור בספריה או מתנ”ס ויש לי כל כך הרבה משתנים: ההורים, הילדים, ההגשה של הסיפור, הביקורת של המזמין וכל מה שקורה בשטח- הילד שמתחיל לבכות, הילד שניגש לבדוק את התפאורה שלי, הילד שמרותק ולידו הילד שמתחיל להשתעמם כי הוא צריך לזוז-

ה צ י ל ו!!!!

איך משתלטים על הכול? אז כאן דיברנו על איך לבנות את ההפעלה, וכאן דיברנו על ילדים שמפריעים אבל בפוסט הזה, אני רוצה לדבר על איך מרתקים יחד בני שנה וחצי שנתיים שמגיעים עם האחים או ילדים אחרים בני חמש. איך יוצרים הפעלה שתדבר לכולם?

שמתם לב לתופעה שכשמזמינים ילדים לתאטרון סיפור וכותבים שזה לגילאי 3-6 אז יגיעו 2-7? או אם אזמין גילאי 2-5 יגיעו שנה עד 6 . למה זה? ההורים שמביאים את הילד שהוא קטן בשנה ממה שהומלץ אומרים לעצמם (ואולי אגב בצדק, אבל אולי גם לא…) הילד שלי מפותח מאווד! הוא מת על ספרים ותאטרון והוא ישב ויקשיב. הילד הגדול שמגיע זה לפעמים כי- אם אני מביאה את האח הקטן בן ה 3 למה לא להביא גם את אחיו בכיתה א’, יהנו יחד. אין לי ממש פתרון לבן ה 7…. וכל זה מתאפשר כי לא ממש לוקחים ת.ז ובודקים את גילאי הילדים ומכניסים את כולם.

מה זה אומר לנו השחקנים, מדריכים, בעלי תאטרוני סיפור או הצגות? זה אומר שאנחנו צריכים לפתח טכניקה שתהיה רלוונטית לכל הגילאים שיופיעו.

אם נכוון לגילאים הממש צעירים ונתפוס את בני השנתיים הילדים הגדולים- ישתעממו או יפריעו או לפעמים יגידו שזה תינוקי מאוד. אם נעשה הפוך- נתייחס רק לגדולים – הקטנטנים ישתעממו ויתחילו- לטייל, לאכול, לבוא לבמה ולחזור.

אז מה עושים?

הפתרון שלי הוא לא להחליט- אני נעה ונדה- אני גם וגם. התפיסה היא – שכמו שבמוח יש את החלק הבסיסי ומשם יש חלקים יותר ויותר מפותחים. אז אני אתחיל מהחלק הבסיסי שמשותף לכולם ואז מדי פעם אפנה לחלק המפותח יותר ושוב אחזור לבסיס , וכך הלוך ושוב כשהעדיפות היא לבסיס המשותף לכולם.

מה זה אומר תכלס?

ראשית- כשאני מסכמת על סיפור בספריה אני מבקשת מהספרנית לצמצם את טווח הגילאים שזה רשום: לא לרשום מגיל שנה ועד חמש אלא- שנתיים עד ארבע או 3-6. בדרך כלל כשהטווח יותר מצומצם הפערים מצטמצמים. השנה במתנ”ס בהרצליה ממש סיכמתי איתם על תאטרוני סיפור שמיועדים לקטנטנים. והסיפורים שלי משווקים כ- קוו אינטימי לקטנטנים.

ובפעילות עצמה מה עושים?

זוכרים שעוד לפני שהפעילות מתחילה אני עושה חיבור עם כל ילד? מציגה את עצמי? אז אם אני מזהה אח גדול וקטן אני כבר מבקשת מהאח הגדול לעזור לי במהלך הפעילות. אני כבר רומזת לו שחלק מהפעילות הוא ישמש כעזר ולא בהכרח זה יהיה בשבילו ובכך אני מגייסת אותו כ “עוזר”.

בתאטרון סיפור , אני מתחילה ממה שידבר לקטנטנים– דיקלום פשוט שאמחיש, ואלווה במשחק. אם אני רוצה לפתח אותו יותר- זה יכוון ליותר גדולים. הנה כאן, בלייב הזה אני מספרת על איך אני מפתחת דיקלום.  (זה הלייב עם הכותרת – “איך מפתחים דיקלום פשוט”) .

בצורה הזו תפסתי את כולם בשלב הראשון- דיקלמתי דיקלום מעניין, המחשתי ואם אפתח סביבו עוד משחקים גם אם הקטנטנים יאבדו סבלנות אני תופסת גדולים ואז שוב חוזרת לקטנטנים.

דיקלום עם המחשה

עכשיו אני אתחיל את הסיפור שלי- אני אספר ואשלב דברים שקודם כל הקטנטנים יבינו: אני ממחישה כל דבר. ההמחשה נחמדה לכל הגילאים.

אם אני שואלת שאלה שמיועדת לקטנטנים, אני ממש אומר לילדים היותר גדולים: “עכשיו אני שואלת את הילדים היותר צעירים, אני מבקשת מהילדים הגדולים לא לענות”.  (אני אומרת צעירים כי אף אחד לא רוצה שיקראו לו קטן). אני אשלב שאלות שמיועדות לגדולים- (שאלות פתוחות יותר) ושאלות לצעירים, כך שיש ביטוי בשאלות שלי למגוון הגילאים.

אני יודעת שילדים באופן כללי צריכים מתישהו לקום ולעשות איזה שהיא פעילות  משהו- אני אכוון את ההחלטה מתי להקים אותם בדיוק בזמן שלא מתחתי את גבול הסבלנות של הצעירים יותר מדי ולא מוקדם מדי לגדולים. כן, יש כאן עניין של נסיון, וג’אגלינג וגם גמישות תוך כדי בשטח.

בפעילות שבו אני מקימה את כולם- דבר שהוא טוב לכל הגילאים, הרבה פעמים אני אבקש מההורים לעשות את הפעילות עם הקטנטנים ואכוון- יש חלק שמחזיקים את הקטנטן בידיים וההורה מקפיץ, והילד הגדול קופץ. כלומר ההוראות לקטנטנים ולגדולים הם ספציפיים מדויקים ומותאמים לרמתם.

בסיום תאטרון סיפור אני הרבה פעמים נפרדת מכל החפצים- אז כאן אפשר: להשתמש בזכרון של הגדולים יותר ולשאול “מה היה קודם? ומה היה אחר כך בסיפור? ” – וכשהם עונים לי אני יכולה לבקש מבת השנתיים לשים את מה שזכרו בני החמש בתוך התיק. כלומר- החלק של הזכרון מאתגר את הגדולים, ההכנסה לתיק מאתגרת מוטורית בני שנתיים. (כן אנחנו מולטיטאסקינג, הזהרתי, חתול תעלול)

אם הצלחתי לעניין את כולם- אני ממש מרוצה. אבל צריך לזכור- בתאטרון סיפור של 40-45 דקות יש רגעים שפתאום נראה שיש בלאגן. אני אאסוף את כולם בכול הטריקים שכבר כתבתי עליהם. ואתחיל שוב. זה היופי בזה שאנחנו לא עובדים כמנתחי מוח- מקסימים מתחילים שוב ומנסים אחרת 🙂

אז ספרו לי בבקשה- האם יש לכם עוד רעיונות או טיפים איך להפעיל ילדים עם טווח גילאים רחב?

ומתנה ממני: 

אם אתם רוצים טיפים ספציפיים של איך לרכז ולרתק את הקטנטנים, מהם המאפיינים שחושב להכיר כדי לדייק את תאטרון הסיפור שלכם. מוזמנים להוריד מכאן קובץ עם טיפים  שאני אימצתי כדי לעבוד עם בני השנה וחצי ושנתיים.

נ.ב – רוצים ללמוד בצורה מקצועית איך לרתק ילדים ולייצר תאטרון סיפור ייחודי ולהתפרנס ממנו? רוצים שזה יכלול ליווי מקצועי שלי? כל הפרטים כאן. מוזמנים להתקשר ולשאול.


Facebook


Youtube


Pinterest


Envelope

אודות המחבר

השארת תגובה