מתקפת חנוכה על הילדים! חנוכה שקט יש דבר כזה?
רויטל רפאלי

מתקפת חנוכה על הילדים! חנוכה שקט יש דבר כזה?

בואו נסתכל על חנוכה מהזווית של הילדים בגן:
יום אחד כל הקירות בגן מלאים תמונות שקשורות לחנוכה.
במשך כארבעה שבועות הם שומעים על חנוכה כל היום מכול הזוויות האפשריות.  החוגים שמגיעים לגן גם עוסקים בחנוכה מהזווית שלהם – תנועה, סיפור, מוזיקה. 
השיא- מסיבת חנוכה (שלפעמים היא הפקה ענקית)  שבה יש גנים שעושים חזרות ומסיבה גדולה שכוללת הצגה ושירים של הילדים.  כל ההורים נכנסים לגן, הגן צפוף, הילד רואה איך הגן שלו מתמלא בכל כך הרבה אנשים. לפעמים יש הפעלה חיצונית (דמות לא מוכרת)  לפעמים המורה למוזיקה מעבירה את המסיבה או מדריך מאחד החוגים האחרים.  יש את השבוע של חנוכה- הדלקת נרות בגן ובבית, פסטיגלים ומלא רעש בלאגן. נגמר חנוכה מורידים בבת אחת את כל התמונות מהקירות. הקירות ריקים ופתאום עוברים לנושא הבא.
אין כאן חלילה משהו מזעזע שמתרחש, אבל הרעש הזה הוא כמו סערה שמורכבת מהרבה WOW ואולי מעט הטמעה. מטרת הפוסט הזה הוא להציע גישה “שקטה” ומתמזגת להטמעת החג בקרב ילדי גן. 

מה דעתכם על גישה הדרגתית יותר לחנוכה?

למשל, יום אחד לעיני הילדים תולים על קיר אחד מספר מושגים שקשורים בחנוכה. 
עובדים על חנוכה באופן הוליסטי והדרגתי-
כל יום משהו אחד. ביום שיש חוג שיעסוק בחנוכה, אולי אין צורך גם בגן לעסוק בנושא. 

מה זה אומר מבחינת חוגי תאטרוני הסיפור?

האם אנחנו המפעילים חייבים ארבעה סיפורי חנוכה? 
זו ההצעה שלי: 
אני הייתי לוקחת רק סיפור אחד או שניים מובהקים לחנוכה.
שאר הסיפורים נוגעים באלמנטים שקשורים לחנוכה.
הנה דוגמא-
סיפור תנועה שיש בו אלמנט אחד של סיבוב שאני מקשרת  לסביבון למשל-
הסתובב לי העולם / מיריק שניר.
סיפור אור וחושך: תאטרון צלליות. למשל.זוהי הזדמנות לדבר על אור וצל.
סיפורים מובהקים לחנוכה- הלביבה שהתגלגלה, הסופגניה שלא אהבה ריבה, נרות חנוכה ויש עוד מלא!
סיפורים שנוגעים לחנוכה במובן רחב- סיפור מהמיתולוגיה היוונית– קישור ליוונים . יתאים לכל השנה ויהיה נחמד לספר את זה אחרי חנוכה. (במקום ישר להעביר נושא)

רגע, מה רע במתקפת חנוכה? 

אני אוהבת להנחיל ידע לילדים באופן הדרגתי ומתון ולאורך יותר זמן. הקצב של קליטת המידע נכון יותר בעיני כשמגיע לא גדוש  בהמון תכנים/ אביזרים/ נושאים. כל יום  משהו חדש זוהי מעמסה על ילדים. בחירת מספר אלמנטים ועבודה מעמיקה בהן מאפשרת לילדים הטמעה. 
1. לבוא הדרגתי – הטמעה הדרגתית ומאוזנת לנושא.
בהתחלה רמז לחג, למשל סיפור תנועה, אחר כך 2 סיפורי חנוכה ואז עוד סיפור אפשר אפילו אחרי חנוכה שמרמז למשל המיתולוגיה היוונית.
אם פעם אחת ביום עוסקים בחג זה מאפשר לילדים גם זמן הטמעה – מאשר עוד ועוד עיסוק בחנוכה .
2. גישה רחבה לנושא חנוכה- כלומר-להעביר את אותם 3-4 אלמנטים קבועים באופן מגוון  שכולל התנסויות של טעם, תנועה, משחק, יצירה, סיפור, מדע ועוד. כשהגישה היא רחבה אנו מלמדים ילדים שמנושא אחד אפשר ליצר המון חוויות ונושאים ועניין.
4. חזרתיות- לנסות לא להכניס המון מושגים של חנוכה- למרות הפיתוי- הרי זה באמת חג כל כך עשיר בשירים, סיפורים ופעילויות. בכול זאת הייתי בוחרת מספר דברים שמותאמים לילדים ועליהם חוזרת שוב ושוב כל פעם מזוית אחרת. (קצת כמו איך שהסברתי לעבוד עם הדיקלום הזה)
3. לא מסיימים כשמסתיים החג, אלא מושכים עוד שבוע עם משהו עקיף לחנוכה- הסיבה היא לא לעשות קונטרסטים של נושאים: יש נושא ענק ולפתע הוא נעלם, הקירות ריקים בבוקר למחרת.  אלא מעבר הדרגתי:
אפשר שבוע אחרי לסכם- איזה פעילויות עשינו, אפשר להראות תמונות, מה הכי אהבתם?

לסיכום: תפסת מרובה לא תפסת

שבוע שעבר כתבתי על תיכנון קדימה, כאן אני כותבת על תיכנון איך לגשת לנושא כל כך גדוש באופן שמתאים לילדים. 
דווקא מתוך ההבנה והפיתוי להראות מלא דברים, כדאי להסתפק ב 3-4 אלמנטים ועליהם להרחיב,
מה דעתכם? 

רוצה לקבל מייל כל פעם שאני מוציאה פוסט חדש?

שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן