בתחילת דרכי כמספרת סיפורים ראיתי מהר מאוד שילדים חייבים לזוז וחייבים פעילות תוך כדי הפעילות- אחרת קשה להם לשבת. ילדים הם לא מבוגרים -אם משעמם להם הם קמים, זזים, מפריעים. כשהבנתי את זה מהר מאוד- הבנתי שבכול פעילות שלי אני חייבת למצוא דרך לשיתוף ילדים בפעילות. לא רק זה- אם במקום שלא תיכננתי לשתף ילדים- אני רואה שהם זקוקים לתזוזה על מנת לחזור לשבת ולהקשיב. פיתחתי כלים שונים איך בשלוף אני מקימה אותם.
למה זה חשוב? כי אם לא אקים אותם, הם לא יוכלו להקשיב ואז יהיה בלאגן…. אבל- אם אקים אותם יגידו לי כמה מפעילים- יהיה בלאגן. למה נוצר בלאגן כשמקימים ילדים? כי הם יכולים עכשיו לקום, להשתולל ואבד הסדר הטוב. אז איך לשתף ילדים בלי שיהיה בלאגן? הפתרון שלי הוא – תמיד להקים אותם לפעילות מאוד מובנית. למשל:
לקחת תוף מרים ולומר דיקלום תוך כדי תנועה במרחב. למשל להשמיע מוזיקה שמעודדת ללכת בקצב איטי ופתאוםפ להגביר קצב . (נכון זה אומר שצריך שבכול פעילות יהיה לכם בשלוף כמה אלמנטים כמו תוף, ומוזיקה ומטפחת וכד’)
עדיף לנסות לראות איך בסיפור עצמו יש הזדמנות להקים ילדים- למשל -בואו נהיה כולנו פיל- בסיפור על פילים- איך הפיל הולך, עם מה בגוף נרים חדק?
מאוד חשוב לפני שמקימים את הילדים – להגדיר מה נעשה- “עכשיו כל הילדים עומדים ובוא נשמע את היצירה תעשו את התנועות יחד איתי” ולא פחות חשוב- כשאני רוצה להושיב חזרה את הילדים- אני חייבת לתת להם סיבה טובה לחזור לשבת- אז בזמן שהם עומדים- אני שואלת שאלה מסקרנת – “רוצים לדעת מה קרה בלילה לעץ של מר זוטא?” רואים שהם רוצים- ואז ממשיכה “אז תחזרו כל אחד למקום שלו ובוא נראה מה קרה למר זוטא בלילה…..” שימו לב שאני מדייקת בהוראות של לפני ההקמה וגם כשאני מושיבה אותם חזרה.
אם הסיפור מעניין והחלק שבו שיתפתי אותם יחד היה ממש מובנה מסודר ומעניין והושבתי אותם עם סיבה טובה חזרה למקום- לא יווצר בלאגן.
בהצלחה!
- רוצים עוד טיפים על בניית תאטרוני סיפור מוצלחים שגם יאפשרו לכם עסק משמעותי וריווחי? כל הפרטים כאן .