הרגע שגיליתי – שמשעמם לי להעביר הפעלות לילדים….

זה קרה באחד הצהרונים, העברתי תאטרון סיפור שיכולתי להעביר אותו בעיניים עצומות,

הוא עבד מעולה: ריתק ילדים, הצחיק במקומות הנכונים, היה איכותי וטוב,

אבל אותי הוא כבר שיעמם.

הלכתי לצהרון השלישי באי חשק. זה מה שאני אעשה כל החיים? אעביר הפעלות ואהיה שחוקה?

משהו בי התמרד ולא הסכים. באותו רגע החלטתי שאני לא משתעממת.

אני עושה משהו אחר, משנה את הפעילות כשהמטרה שלי – זה להצחיק את עצמי ! 

לעניין אותי כשחקנית.

העברתי את הפעילות כשאני משתמשת בדמות אחרת שהצחיקה אותי, דווקא כי הייתה דמות הכי פחות מתאימה לילדים. גילמתי גבר שאין לו מושג מה עושים בגן עם ילדים, דמות מחוספסת ועילגת קצת. השינוי הזה עשה פלאים-

בגלל שהוא הצחיק אותי והיה משהו רענן בכול ההגשה שלי זה ריתק את הילדים ו”גילה” לי אפשרויות חדשות להצחיק ילדים, החיפוש והאימפרוביזציה זרקו אותי לכיוון אחר.

יצאתי מהפעילות מוקסמת כי הבנתי ששיעמום ושחיקה תלוי בי. הפכתי את התגלית הזו למתודת עבודה.

בפוסט הזה למשל אסביר על חוק שאימצתי לפני שנים לגבי פתיחת מפגשים.

אבל עיקרון החידוש והשינוי יכול להגיע בכול מיני פורמטים בפעילות והעיקר- שיתקיים. 

לפני שנים, קיבלתי החלטה – כל שנה אני לומדת פתיחים חדשים.

כשיש דיקלום או פתיח קבוע שעובד ממש טוב

הכי מפתה זה להעביר  את זה במשך שנים.

זה קל, זה עובד אז למה לא???

כי זה עוצר את ההתפתחות שלך כשחקנית , כיוצרת וכמחפשת  דרכים חדשות למצוא חיבורים עם ילדים.

למה הכוונה?

אני כבר מעל 15 שנה מעבירה תאטרוני סיפור לילדים, יש סיפורים שאני מעבירה כבר 15 שנה….

שמתי לב שברגע שהפתיח שלי שונה או אחר, זה משליך גם על הפעילות עצמה.

ובכך מחדש לי.

בנוסף – הלמידה של דיקלום חדש ואחר – מעמידה אותי שוב במצב של – ללמוד, לשים את עצמי בסיטואציה חדשה עם הילדים. אני הרבה יותר מפוקסת ומאותגרת .

כמובן שאני צריכה, אם להודות על האמת , מאוד להתאמץ ולהכריח את עצמי ללמוד משהו חדש, כי הרי הנטיה הטבעית היא ללכת על האוטומט… אבל כשאני לומדת משהו חדש קורה גם הקסם.

הקסם שבגללו התחלתי בכלל לעבוד עם ילדים –  הרגע הזה שניסיתי משהו חדש,

העברתי אותו והילדים בגלל ההתלהבות או הפוקוס היחודי שיש

כשעושים משהו חדש, הילדים נהנים יותר ופתאום נכנס משב רענן וחדש לכל הפעילות.

הילדים פתאום לוקחים את זה לכיוון אחר

ופעילות שהעברתי מיליון פעם משתנה קצת.

עוד יתרון נוסף וענק בללמוד פתיחים חדשים – ( ואצלי כל פתיח נמשך כחודשיים , כלומר,  חודשיים אני מעבירה את אותו הפתיח אבל בכול מפגש עם איזה טוויסט אחר)

היתרון הוא שבמהלך השנים למדתי לעומק הרבה סוגי פתיחים ואני יכולה לשלוף לא מעט דיקלומים אם פתאום אני צריכה.

לפעמים אני נכנסת לגן,  לא קבוע או ספריה אחה”צ , ואני מבינה שמה שתיכננתי לעשות כפתיח לא ילך,  מכל מיני סיבות, אז בגלל הלמידה שלי – פתיחים חדשים כל הזמן, יש לי בשלוף מלא אפשרויות.

והיתרון השלישי בלמידת דיקלומים, יצירות ושירים חדשים כל פעם מחדש,  זה היתרון שאני מוצאת בשירים ודיקלומים:

זה מקשט לי את הפעילות ומוסיף נפח. יש לי סיפור שאני מעבירה באופן חוויתי ואינטראקטיבי אבל מה שמקשט לי את הפעילות זה להוסיף- יצירות מוזיקליות, דיקלומים ושירים. אלה , נותנים לי נפח והפעילות ארוכה יותר, בנוסף הם מהווים חוט מחבר בין הפעילות הקודמת והילדים תופסים את החוט הזה לומדים אותו ונהנים מהחזרתיות. כתבתי על הנפח הזה  שיש להוסיף לפעילות –  כאן. היות ואני לומדת הרבה “קישוטים” במהלך השנים למדתי ליצור ולחפש אותם במהלך השנים ולמצוא מלא אפשרויות חדשות לקישוטים.

בצורה הזו למדתי המון על ילדים:

גיליתי למשל שילדים אוהבים לראות איך אני בונה דברים, או ילדים אוהבים לראות את האביזר נוצר מול עינם, או מה הטיימינג המדויק להצחיק, או מהי הדרך הנכונה ללמד ילדים ללמוד בעצמם דיקלום, ככה למדתי שאם כל פעם אביא את הדיקלום עם טוויסט חדש זה לא ישעמם לא אותי ולא את הילדים כי הם כל כך נהנים מהחזרתיות, ככה למדתי שאני יכולה להתלבט מול הילדים ולשאול אותם איך ממשיכים עם אביזר מסוים.

הנה מה שעשיתי השנה חדש עבורי –

התחלתי את לימוד השמות בדיוק כמו תמיד , ובסירטון הזה אני ממש מראה מה אני עושה.

אבל השנה, סיפרתי את הסיפור בהשראת הספר “ברכבת יושבת ארנבת” של טובה שיינברג. והחלטתי שהרכבת הולכת ללוות אותנו במפגשים הבאים.

לכן מאז אני מתחילה את הסיפור עם הרכבת אני שרה – “כבר סידרנו הרכבת… “אני מזכירה מי עלו לתחנה במפגש הקודם שבוע שעבר, ובואו נראה מי יעלו היום  לתחנה. עכשיו אני יכולה לתת לילדים רמזים מי יעלו היום, או משחקים שונים סביב הרכבת. אני יכולה להחביא את הרכבת בגן, המשחק הזה שהתחיל החל מהמפגש הראשון, יוצר אצל הילדים חיבור לרכבת שלי –  היא באמת רכבת נחמדה, צעצוע שקניתי פעם לבן שלי, הם אוהבים לראות איך המסילה מתחברת, איך הקטר פועל, מי יעלה היום לרכבת, לאן היא תיסע. בכול שבוע במהלך התקופה הקרובה ללא קשר לסיפור או לחג אני אביא את הרכבת ונשחק עם רעיון הרכבת. אני אוסיף דיקלום שיחזור על עצמו שבהדרגה הילדים ילמדו.  זו שנה ראשונה שאני עושה את זה וזה מאלץ אותי לחשוב בכול מפגש מה יהיה היום החידוש עם הרכבת.

זאת הרכבת שלי…

מה דעתך?

זה טוב להכניס דיקלומים חדשים כל פעם אפילו שהקודם עובד מעולה?

מה זה יאלץ אותך לשנות על מנת ליישם את המתודה הזו? והאם זה כדאי לך?

בסופו של דבר אנחנו מניעים את התוכן שלנו, ואם אנחנו פועלים על אוטומט, זה אומנם נוח אבל לא מקדם אותנו. האופציה לעבוד שנים עם אותם דיקלומים מכבה אצלינו משהו וזה מתבטא בעבודה מול הילדים. אז- לעבוד כל חודשיים על דיקלום או יצירה או פתיח שהוא חדש עבורינו (או שלא עשינו אותו שנים רבות – זו גם אופציה) היא חשובה בעיני להתפתחות המקצועית שלי.

תהנו ותתחדשו !

נ.ב  בקורס הליווי  שלי , איך לייצר תוכן איכותי לילדים ולהתפרנס מזה, יש בונוס שלם רק על פתיחת מפגשים בתאטרוני סיפור, כי אני מאמינה שזה חשוב כל כך בכול פעילות עם ילדים, כל הפרטים  כאן.

נ.ב נוסף, יש לי קבוצת פייסבוק– כל הידע על עסק של תאטרוני סיפור, מוזמנים להיכנס (לא לשכוח לענות על שלושת השאלות בכניסה)

רוצה לקבל עידכון במייל כל פעם שאני מוציאה פוסט חדש?

אודות המחבר

השארת תגובה