מכירים את זה שאתם רוצים לשתף את אחד הילדים ולשאר הילדים אין סבלנות לחכות?
או שאתם רוצים לחלק אביזר ושאר הילדים עומדים ונדחפים כדי לקחת גם?
או שאתם רוצים לתת לילד לדבר והרבה ילדים אחרים מתפרצים?
אם עניתם כן! אז דעו שזה מצב שכיח.
העובדה שזה שכיח לא אומר שאני משלימה עם זה.
רק מצריך ממני למצוא את הדרך ללמד את הילדים להיות סבלניים.
אבל אני מעבירה חוג לא המחנכת שלהם?
בעיני אני לא רק מעבירה תאטרוני סיפור לילדים, ברגע שאני עומדת מול ילדים בגן, אני גם מחנכת.
אחד הערכים החשובים בעיני היא ללמד-
להיות סבלני, לדבר בכבוד, לחכות לתור שלך.
למה?
כי זה נכון לכל האווירה הכללית של הפעילות: האווירה נעשית רגועה אם אין מלחמת תשומת לב.
בסופו של דבר בפעילות שבה אין לילדים סבלנות ויכולת להכיל תור, התאפקות- יהיה למדריך קשה להעביר את הפעילות.
וגם פשוט כי בחיים חשוב ללמוד להיות סבלני.
אז תכלס, איך עושים את זה? (אין לי כבר סבלנות לקרוא…:) )
אספתי מספר טכניקות שעוזרות לי.
1. לבחור ילדים לפי הסדר – איפה שרק אפשר אני אחלק או אשתף לפי הסדר. אסביר שזה לפי הסדר. אז אין מה להילחץ.
לא תמיד זה מתאים, וכשילדים יתרגלו אלי אני אאתגר אותם בלבחור לפי סדר, אבל סדר אחר.
נניח פעם ילד מצד שמאל ופעם ילד מצד ימין, אבל קבוע.
2. הסבר ארוך לפני שיתוף הילדים-
“כולם ישתתפו, מאמינים לי? יופי, כל ילד ישתתף ויהיה לא הרבה מדי זמן וגם לא מעט מדי, בסוף אני אבדוק שכולם ישתתפו, בסדר?בזמן שילד משתתף מה יעשו שאר הילדים? (אני שואלת אותם באמת) ואם יהיה לכם קשה לחכות, מה תעשו? (כן, ממש מכינה אותם לזה…)
כלומר, מרגיעה את הלחץ שלפני ומראה לילדים שאני מודעת לחשיבות שכולם ישתתפו.
3. לשתף את כולם יחד-
איפה שאני יכולה אנסה לשתף את כולם.
אני משתדלת שבכול פעילות יהיה לפחות פעם אחת שכולם יחד משתתפים. 
4. אתייחס למי ששומר על הכללים:
“איזה יופי אתה מצביע, אתה יודע הרבה ילדים רצו להשתתף, אתה יודע למה בחרתי בך? כי אתה מצביע בלי לקום, בלי לצעוק ולכן היה לי חשוב לשתף אותך”
הילדים עכשיו הבינו על דרך השיתוף החיובי, תשומת הלב החיובית, את מי אני אשתף.
עוד דוגמא:
“וואו יש כאן ילדים שמצביעים כל כך יפה, בשקט ובלי לצעוק, אני רואה שאשתף הרבה ילדים”
אם באמת אשתף את הילדים שמצבעים יפה ולא אתייחס לצועקים ולעומדים, הצועקים והעומדים יבינו שאני רצינית בכללים שאני מציבה.
וההיפך הוא גם נכון- אם אשתף ואתיחס למתפרצים, השאר יבינו שכדאי להתפרץ, זה עובד!
5. הפוך על הפוך: פתרון תאטרלי– אני דמות של נניח גבר מחוספס,
“תראו זה פעם ראשונה שאני עובד עם ילדים, אני לא יודע איך לשתף אתכם, איך מחליטים? “
לא תאמינו איך הילדים יסבירו לכם- את מי לשתף, באיזה סדר ובמי לבחור אם רק תשאלו אותם מה הכללים.
מה אני לא עושה?
אני לא מסבירה באופן דידקטי שאני משתפת רק מי שמצביע יפה. אני לא מגדירה בקול רם כללים מההתחלה.
אני מעדיפה בתחילת הפעילות לסחוף ילדים לסיפור באופן תאטרלי ואז
כשאני משתפת להסביר באמצעות דוגמא חיובית כפי שהסברתי בסעיף 4.
ואם יש לכם קושי לא בלשתף אלא בלהחזיר למקום בלי שיש בלגן,
התיחסתי לזה בסרטון הזה. 
יש לכם עוד רעיונות איך להתמודד עם זה?
עשו טובה שתפו בתגובות כאן או בפייסבוק.
משהו עובד לכם טוב? בואו נלמד אחד מהשני.
תעבירו ושתפו את מי שזה עשוי לעזור לו.