ביום שישי העברתי הפעלת הורים וילדים בגן קבוע.
מיד בתחילת הפעילות התבלבלתי:
התחלתי בפתיח שאני מעבירה בשאר הגנים שלי אבל דווקא בגן הזה אני לא מעבירה.
לרגע לא הבנתי, למה הילדים לא משתתפים ומביטים בי כאילו זו פעם ראשונה ששמעו את היצירה הזו?
עד שהבנתי
זו באמת הפעם ראשונה שהם שמעו את היצירה הזו….
התבלבלתי וההורים כאן והגננת שיודעת שהתבלבלתי כאן.
לא נעים!
מיד שרתי כמו זמרת אופרה – “אויי התבלבתי אתם לא מכירים את היצירה הזו-” אבל שרתי בדרמתיות של האופרה הישראלית כך שזה היה משעשע.
הגננת ענתה לי בשירה (כי היא מכירה אותי ומכירה את הסגנון שלי)
היא שרה “אני יודעת ניסיתי לסמן לך”, זה היה עוד יותר מצחיק וכולם צחקו.
בקיצור יצא מזה- בדיחה, הלצה ועברנו הלאה.
מסקנה-
זו בסה”כ הפעלת הורים וילדים אם נתבלבל, לא נורא!
אולי אפשר לצאת מזה בהומור.
איך יוצאים מבלבול – זה החלק החשוב.
לנסות לא לחשוב בלב שמדובר באסון
כי לא מדובר באסון.
אז דרך אחת- הומור, פשוט כי זה ת מ י ד עובד.
שנית- להתרכז בילדים.
הילדים הם לא שיפוטיים הם רק מבקשים עניין משחק כיף . אם נתרכז בהם לא נהיה עסוקים בי.
אם אני בזמן ההפעלה חושבת-
מה ההורים חושבים עלי?
האם הגננת מרוצה ממני?
אני עושה נכון?
זה ממש לא קל, אבל שווה לחשוב שבסוף אנחנו פה למענם לא למענינו.
ואם בלב נשאל שאלות שקשורות בילדים עצמם-
איך אשתף את הילד הזה?
איך אעניין אותם באופן מבדח?
מה יפעיל אותם טוב עכשיו?
השאלות הללו ייצרו קשב וריכוז הרבה יותר טוב בהפעלת הורים וילדים.
שלישית-
שבוע שעבר, בהפעלת הורים וילדים אחרת, הפעלה במתנס, ההגברה שלי לא עבדה.
ביקשתי להפוך את הלימון ללימונדה.
ביקשתי מהורים וילדים לעזור לי להעביר פעילות בלי הגברה.
הסברתי מה זה דורש מכולם אבל ההסבר היה עם הרבה כיף וסיבות למה זה מצוין, וכיף לשמוע את הקול הטבעי שלי.
הסברתי שלפעמים נשתמש בלחישה ויחכו לראות מתי.
כלומר ציפיה למעין משחק.
היה לי כגיבוי מיקרופון אבל לא מדונה.
יכולתי להשתמש בו (ולפעמים השתמשתי בו)
דברים כאלה יכולים לקרוא כל הזמן – להירגע, לא לחשוב במדובר באסון לא להחליט שעכשיו הפעלה תהיה גרועה,
לחשוב- איך כן.
איך זה דווקא יתרון.
אולי זו הזדמנות למשחק?
בקיצור – תנו הזדמנות ללמוד מההפתעות שקורות לנו בדרך. ההפתעות יקרו או כתוצאה מבלבול שלנו או כתוצאה מדברים שלא קשורים לנו.
ולי קרו שניהם בשבוע אחד 🙂
בתמונה ההפעלה המדוברת: