העסק שלי לא התפתח בזמן טוב. הקמתי אותו כשהייתי בהריון עם בני הבכור, גיא.
בזמן הלידה וכמה חודשים אחרי הייתה הפסקה. וכשגיא היה קטנצ’יק ניסיתי לעבוד מעט שעות. כשהבנתי שאני רוצה לעבוד יותר ושתהיה לי מערכת מלאה זה היה אחרי החגים. לרוב הגנים כבר היה חוג קבוע, אבל לי זה היה נכון ומתאים עכשיו להתחיל לעבוד. בנוסף- לקחתי מטפלת שתשמור על גיא כמה שעות כל יום, כך שהוצאתי כסף על הטיפול בגיא, ולי עדיין לא הייתה הכנסה. פחדתי מאוד שהתחייבתי למטפלת ואני לא אמצא עבודה ורק אשלם. בנוסף – שנאתי שנאת מוות את כל עניין השיווק. להרים טלפון לגן ולדבר עם גננת שאני לא מכירה היה נראה לי קשה , מפחיד וצפיתי תמיד לרע ביותר. ולפעמים הרע ביותר הגיע-
“שלום, אני רויטל ואני מעבירה חוג תאטרון סיפור ו…”
“יש לנו כבר חוג” – פפפפפפפ (ככה נשמע ניתוק שיחה בעידן הטרום טלפון נייד)
אז איך בכול זאת יצרתי מערכת חוגים מלאה? בפוסט הזה אנסה להסביר ולהציע כמה עצות שנכונות להיום. בכול זאת עבר מאז יותר מעשור. ומצד שני , הקיץ הזה מתוך רצון לשנות – החלפתי גן אחד באחר ועברתי את כל התהליך הזה של הפעלת הדגמה ויצירת עבודה בגן חדש.
העיקרון שעזר לי הכי הרבה הוא-
המגבלות שלי הן היתרון הכי גדול שלי
מה הכוונה?
מגבלה ראשונה- אני מתחילה עסק ואין לי מספיק תאטרוני סיפור
מצוין, כי זה לא שמהשניה הראשונה מיד עשרה גנים רוצים שכל שבוע אגיע אליהם ואעביר תאטרון סיפור. ממילא- יצירת העבודה תהיה בד בבד עם היצור של החוג, ויקח לי זמן להתמקצע ולצבור נסיון. כך שיווצר קצב כזה שיאפשר לי לאט לאט לגדול.
מגבלה שניה- אני עומדת ללדת- אני אפסיק עם הגנים ולא תהיה לי עבודה.
מצוין- בגלל שאני עדיין בתחילת הדרך, זה לא נורא שהתחלתי עם כמה גנים בהריון אני עושה הפסקה. ממילא גנים שלקחו אותי ראו את מצבי וידעו שאעבוד עד חודש תשיעי. ממילא אני צריכה את הזמן להתרגל למצב החדש- להיות אמא. אני ממילא לא ממש יודעת אחרי ילד ראשון מהו נפח העבודה שיתאים לי ומתי בדיוק אחזור לעבודה.

מגבלה שלישית – אני מתחילה לשווק עכשיו אחרי החגים ולרוב הגנים יש כבר חוג קבוע.
זה החלק שהיה לי הכי קשה – כי כאן אני נדרשתי ללמוד לגייס אופן חשיבה שונה ואחר, במקום לחשוב שאין לי סיכוי להשיג עבודה עכשיו. הבנתי שכדי למצוא לפחות עשרה גנים ולייצר עבודה אצטרך להתקשר לכל כך הרבה גנים ומתוכם ללקט את המעט גנים שמכול מיני סיבות צריכים חוג. וההפתעה הייתה שהחסרון של העיתוי הלא אידיאלי יצר יתרון.
יצרתי קשר עם מלא גנים – שרובם אומנם לא היו צריכים חוג אבל שימו לב מה הם כן נתנו לי:
א. להתאמן ביצירת שיחת שיווק ומכירה – להתרגל להגיד מי אני ומה אני מציעה ולשפר את זה ושזה ישמע לא מאולץ.
ב. גנים שהסבירו ולימדו אותי מתי הם כן מחפשים חוגים ומתי שווה לי להתקשר בשנה הבאה
ג. הכרות עם גנים רבים וקביעה עם גנים שאעביר להם חוג או תאט’ סיפור חד פעמי או אפנה אליהם בעיתוי מתאים אחר.
מגבלה רביעית- אני מוציאה כסף על מטפלת ואין לי הכנסה, אף אחד לא מבטיח לי שאשיג חוגים.
זו המגבלה שהייתה הכי קשה כי לוותה בתחושה של – לחץ וחרדה אבל – זו המגבלה שהכי הרבה עזרה לי והיא לימדה אותי מלא.
א. כדי לשבת ולהתקשר ללפחות מאה גנים , כדי לעשות פעולה שאני כל כך שונאת כי היא שיווק ואני הרי אז החלטתי שאני שונאת שיווק , צריך שמישהו או משהו יכריח אותי. העובדה ששילמתי כסף למטפלת בלי שיש לי הכנסה כרגע – יצרה לחץ עלי – לא יכולתי לתרץ, לא יכולתי לדחות, הייתי חייבת לשבת בחדר ולהתקשר אחרת לא תהיה לי עבודה, ואני התחייבתי למטפלת . המגבלה הזו יצרה אצלי את ההחלטה- אני לא אצא מהחדר עד שאני לא קובעת לפחות 2-3 הפעלות הדגמה ביום. אין לי ברירה.
ב. לפעמים כדי לעשות משהו שהוא קשה לך, כדי להתגבר על קושי צריך לייצר משהו שמאלץ אותך לעשות את זה – במקרה שלי זה היה לשלם למטפלת וזה אילץ אותי- רוצה או לא רוצה- להתקשר ולשווק את החוג שלי. הרבה פעמים אני רואה אנשים שרוצים להקים עסק אבל לא רוצים להשקיע כסף ביעוץ, או לימוד או קורסים- כי זה להוציא כסף כשעדייו אין עסק. אם חושבים על זה- להוציא כסף על משהו שאתה עלול לא להצליח בו, זו עגמת נפש גדולה נכון? אז לא מוציאים. אני מסתכלת על זה הפוך- אם אני הוצאתי כסף והרבה על יעוץ או קורס זה הדבר שמאלץ אותי לשבת ולעשות. זה מאלץ אותי לקחת את מה שלמדתי וליישם- אחרת – זרקתי כסף לפח. אם זה רק תלוי בי אני עלולה לדחות, לתרץ וכו’. ולא לעשות כלום ולהמשיך לחלום על ולא לבנות את.
מגבלה חמישית- אני שונאת שיווק
אני שונאת שיווק? אני שונאת לדבר בטלפון עם גננות שאני לא מכירה? אז זה מה שגיליתי אחרי 100 שיחות טלפון עם גננות- (אגב אולי זה היה יותר – אני רק זוכרת שלא עזבתי את הטלפון) אחרי שעושים משהו שמפחדים ממנו כל כך הרבה פעמים-
לא מפחדים יותר
מתרגלים לדבר עם גננות
ואפילו- מגלים – שרובן ממש נחמדות ושהן שמחות גם להסביר לך מתי לשווק למי לשווק ועוד ועוד.
יום אחד גיליתי אחרי שהתרגלתי להתקשר לגננות שזה כבר הפך ל- non issue מבחינתי, אין לי בעיה לעשות את זה. למדתי איך לדבר עם גננת ומה לומר לה. למדתי שזה לא תלוי ב- חשק מסוים, מצב רוח נכון להתקשר- לא. עושים את זה וזהו ולומדים לעשות את זה וכבר אין בעיה.
(הנה לינק לתסריט שיחה עם גננת. וכאן עוד הצעות ליצירת עבודה בגני ילדים).
בעיקר טלפונים לגננות לא דרש ממני מאמץ. זה נקרא- לגדול לצמוח להתפתח. זה קורה כשמתמודדים עם משהו שהוא קשה או מפחיד.
אז מה יצא מהשנה הזו שבה התחלתי לשווק אחרי החגים ושילמתי כסף למטפלת?
אחרי שבועים שבהם דיברתי מהבוקר עד הערב עם גננות, ועשרות הפעלות הדגמה יצרתי לי בהדרגה מערכת מלאה שהתאימה לי עם תינוק חדש ויצאתי לדרך. האם זה היה קל?
לא
הייתי צריכה לקפוץ למים, לעשות דברים שחשבתי שאני שונאת ושהם קשים לי, הייתי צריכה ללמוד איך לדבר הכי טוב ויעיל כדי לייצר שיחת טלפון טובה – טעיתי, מעדתי, אבל התמדתי (כי כאמור לא הייתה לי ברירה) ונוצר העסק. ההתחלה הייתה הכי קשה. התחושה הייתה לחצוב בסלע. באמת זו הייתה התחושה. אבל בסוף התרוממתי ועמדתי על שתי רגליים.
שימו לב- בתחילת דרכי רק רציתי לפרנס את עצמי – הייתי צריכה סביב 10-15 גנים קבועים כדי להתפרנס נחמד ולהשאיר לעצמי זמן להיות אמא חדשה. ולאט לאט זה הצליח.
אז מה אני מציעה למי שמשווק עכשיו?
לבדוק מה המגבלות שיש לכם עכשיו- להבין שזה עניין של מחשבה ולמה בעצם זה יכול להיות יתרון.
אם מישהי כותבת לי-
“התקשרתי עכשיו (הפוסט נכתב בשבוע הראשון של אוגוסט) וגנים הפסיקו לעבוד ואין איך לקבוע הפעלות הדגמה.”
יש לי קול קטן בלב ששואל- התקשרת למאה גנים? כי מתוך המאה- 5 גנים יקבעו. ובספטמבר עוד חמישה יקבעו אפילו שיש גנים. צריך פשוט להתקשר. המון. ונכון- זה קשה להתקשר למאה גנים. אבל ההתחלה היא קשה אבל ההתחלה של עסק היא גם הכי מתגמלת וממנה צומחים הכי הרבה.
ועוד מגבלה- אם הטלפונים לא עוזרים, אולי כדאי לחשוב על רעיון לסוג אחר של שיווק? יש לכם רעיון? מוזמנים לכתוב.
האם אפשר עכשיו לשווק חוגים לכל השנה? כן! זה רק לא יהיה מהר ותצטרכו להתחייב לשיווק לשיווק לשיווק עד שתצאו עם מספר גנים שזו תהיה ההתחלה שלכם.
בהצלחה!!!
שמעת על קבוצת הפייסבוק- כל הידע על עסק של תאטרוני סיפור? אם זה מעניין אותך אפשר להיכנס מכאן.
רוצה לדעת איך יוצרים עסק מצליח מתוכן איכותי לילדים? כאן יש את כל הפרטים על קורס הליווי הדיגיטלי שלי.
קראתי מה שכתבת והזדהתי. מוסיפה מניסיון – יש עוד אנשים כמוני. מתכוונת, נניח אני, יש לי דפוס של מהרגע להרגע. אני לא יחידה בעולם שיש לה את הדפוס הזה. בטוח יש רכזות שמחכות לרגע האחרון והן ממש צריכות אותי כי הן לא מצאו עדיין פעילות (נזכרו ברגע האחרון) ואותן אני אמצא, והן אלו שיזמינו אותי. ואז במקום לפזר אנרגיה על כעס עצמי, על “למה אני כזאת” ו”אין סיכוי שיזמינו ממני עכשיו” אני מתרכזת בלמצא את מי שצריך אותי..
באותה מידה זה יכול לפעול עם כאלו שצריכים לסגור מראש את כל השנה שלהם או כל דפוס אחר. וזה עובד בעוד תחומים בחיים. וגם הידיעה שאני מוכנה להתאמץ עד גבול מסויים ואני מאמינה שאם זה הגבול שלי, ואני עושה מה שנכון לי, אני אצליח להשיג את מה שנכון לי גם ככה..
רעות גישה נכונה, להשתמש במה שיש, לנסות לפי הנתונים שקיימים. במקרה שלי- כששיווקתי אחרי החגים זה עבד, לקח יותר זמן אבל עבד.
בהצלחה!
פוסט מעניין ומלמד .כתיבה יפה.לכולנו חששות אך יש להתמיד ולנסות. לא לתת לתגובות להחליש אותנו. בעסק ובכלל.
בהצלחה
בהחלט מסכימה. למעשה ההתמדה והעשיה הם מרכיבי מפתח בהצלחת העסק. תודה בשמת!